Meguilah
Daf 20a
משנה: מֵאֵיכָן קוֹרֵא אָדָם אֶת הַמְּגִילָּה וְיוֹצֵא בָּהּ יְדֵי חוֹבָתוֹ רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר כּוּלָּהּ. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר מֵאִישׁ יְהוּדִי. וְרִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, מֵאַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה׃
Traduction
Quelle partie de la Megila faut-il lire pour que le devoir soit rempli? R. Méir prescrit de lire le tout; R. Juda exige de lire à partir des mots un juif (Est 2, 5); R. Yossé exige un peu plus, à partir des mots: après ces faits (ib. 1).
הלכה: נִיחָא בֶּן כַּרַךְ שֶׁהָלָךְ לְעִיר שֶׁזְּמַנּוֹ מוּאַחַר. בֶּן עִיר שֶׁהָלַךְ לְכַרַךְ וְאֵין זְמַנּוֹ מוּקְדָּם. אָמַר רִבִּי יוּדָן. לֵית כָּאן בֶּן עִיר שֶׁהָלַךְ לְכַרַךְ. וְתַנֵּיי דְבֵית רִבִּי כֵן. בֶּן כַּרַךְ שֶׁהָלָךְ לְעִיר. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. אוֹף כָּאן בְּעָתִיד לְהִשְׁתַּקֵּעַ עִמָּהֶן. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. וְהוּא שְׁיֵּצֵא קוֹדֶם לִשֶׁהֵאִיר מִזְרַח. אֲבָל אִם יָצָא לֵאַחַר שֶׁהֵאִיר הַמִּזְרַח כְּבָר נִפְטָר. רַב נַחְמָן בַּר יַעֲקֹב בָּעֵי. מֵעַתָּה גֵּר שֶׁמָּל לְאַחַר שֶׁהֵאִיר הַמִּזְרַח כְּבָר נִפְטָר. 20a רִבִּי בּוּן בַּר חִייָה בָעֵי. בֶּן עִיר שֶׁעָקַר דִּירָתוֹ לֵילֵי חֲמִשָּׁה עָשָׂר [נִתְחַייֵב כָּאן. וּבֶן כַּרַךְ שֶׁעָקַר דִּירָתוֹ בְלֵיל אַרְבַּע עָשָׂר] נִפְטָר מִכָּן וּמִכָּן.
Traduction
On comprend qu’il soit question de lire au retour pour l’habitant de la place forte qui se trouve dans une ville simple, puisque son jour de lecture est postérieur (le 15): mais comment l’expliquer au cas contraire, pour un habitant de ville se trouvant dans une place forte, puisque son jour de lecture est antérieur (le 14)? En effet, répond R. Judan, il faut supprimer de la Mishna la 1re hypothèse, de l’habitant de ville qui se trouve dans une place forte. C’est aussi la version adoptée dans l’école de Rabbi. Selon R. Yossé, on peut maintenir complète la version de notre Mishna, et pour la 1re hypothèse, il ne s’agit pas de retour immédiat, mais de savoir si cet individu se fixera dans la place forte à l’avenir, ou non. Selon R. Yossah au contraire, il peut s’agir du cas où l’on quitte la place avant l’aurore; mais si l’on quitte après cette heure, la nuit avec cette heure matinale a englobé le jour (le 15), et l’on se trouve désormais dispensé du reste. S’il en est ainsi, demanda R. Nahman b. Jacob, si un prosélyte a été circoncis après le lever de l’aurore en ce jour, sera-t-il dispensé de cette lecture au même titre? (et pourtant le devoir réel a lieu le jour). D’autre part, R. Aboun b. Hiya objecta ceci: on comprend la dispense de la lecture pour l’habitant de la ville qui a quitté avant l’aurore du 15 (ayant déjà lu au 14); mais l’habitant de la place forte qui se serait déplacé la nuit du 14 et ne serait pas arrivé à temps chez lui le 15, serait-il tout-à-fait dispensé des 2 côtés?
Pnei Moshe non traduit
גמ' ניחא בן כרך שהלך לעיר שזמנו מאוחר. קס''ד דמתני' הכי קאמרה בן עיר שהלך לכרך והוא שם בזמן קריאתם ובן כרך שהלך לעיר בזמן קריאתם והוא שם ולפיכך מתמה ופריך ניחא בן כרך שהלך לעיר שפיר הוה מיתפרשא המתני' דקאמרה אם עתיד לחזור למקומו והיינו בליל ט''ו קורא כמקומו ולא יקרא עמהן בי''ד וקמ''ל דלא תימא מכיון שהוא עכשיו בעיר שזמנם י''ד חל עליו חובת יום קריאתם ויקרא עמהם לפיכך קאמר דלא היא דהואיל ועתיד לחזור למקומו בט''ו יקרא שם בכרך כמקומו ואם לאו שאינו עתיד לחזור למקומו בליל ט''ו נעשה כבן עיר וקורא עמהם. אלא דרישא בן עיר שהלך לכרך קשיא היכי מיתפרשא:
ואין זמנו מוקדם. בתמיה ואם הוא היום בכרך בזמן קריאתם שהוא ט''ו מאי האי דקאמר אם עתיד לחזור למקומו וכו' הרי כבר עבר זמן מקומו שהוא מוקדם:
לית כאן. סמי ממתני' בן עיר שהלך לכרך דלא מיתפרשא המתני' אלא בבן כרך שהלך לעיר. וכן תנאי דבית רבי תנו כן במתניתין שלהן בן כרך שהלך לעיר בלבד ולא תני הרישא כלל:
אמר ר' יוסי אוף כאן. לא תיסמי חלוקה זו מהמתני' אלא אוף כאן בן עיר שהלך לכרך ולא כדקס''ד לפרש שהלך דהמתני' שהוא הלך לשם בזמן קריאתם אלא בעתיד להשתקע עמהן וכלומר בלהתעכב שם תליא מילתא וה''ק בן עיר שהלך לכרך יום או איזה ימים מקודם הדין הוא כך אם בדעתו היה לחזור למקומו בזמן קריאתם דהיינו בליל ט''ו ולא להשתקע ולהתעכב שם אע''פ שעדיין לא חזר קורא שם בי''ד כמקומו ואם לאו אלא שדעתו היה להשתקע שם בזמן קריאתם קורא עמהן בט''ו ולא יקרא בי''ד וכן בן כרך שהלך לעיר אם דעתו היה לחזור בליל י''ד וכו' וכדפרישית במתני':
והוא. הא דאמרינן שאם יצא מהמקום אשר הוא שם לחזור למקומו או שדעתו היה בתחלה לכך דקורא הוא כמקומו היינו דוקא שיצא משם בלילה קודם שהאיר המזרח שהוא קודם מעלות עמוד השחר כדאמרינן בפרק קמא דברכות ובריש פרק שני דיומא:
כבר נפטר. כלומר שכבר נסתלק מעליו חובת זמן מקומו וחל עליו חובת זמן המקום אשר הוא שם וקורא עמהם:
רב נחמן בר יעקב בעי. הקשה על זה דמאחר דקאמרת שצריך לצאת משם קודם האיר המזרח ועלות עמוד השחר ואע''ג שעדיין לא הגיע זמן מקרא מגילה שהוא לכתחלה משתנץ החמה ובדיעבד כשר משעלה עמוד השחר דוקא אבל לא מקודם וכדתנן במתני' דלקמן אין קוראין את המגילה ולא מולין ולא טובלין וכו' א''כ מעתה נאמר ג''כ בגר שמל לאחר שהאיר המזרח וקודם עלות עמוד השחר כבר נפטר ויצא בכך והא אנן לא תנן הכי אלא דוקא משעלה עמוד השחר מחשבינן ליממא ולענין דיעבד בכל הני השנוים לקמן:
ר' בון בר חייה בעי. קושיא אחריתא דאי אמרת דבליליא תליא מילתא וצריך שיצא משם קודם שהאיר המזרח כדי שלא יחול עליו חובת זמן המקום אשר הוא עכשיו שם א''כ אמור מעתה דאשכחן דלפעמים קורא בשני הימים בי''ד ובט''ו וזה ל''ק אלא לפעמים אינו קורא כלל ונפטר מכאן ומכאן בתמיה והיינו אם הוא בן עיר וכבר קרא בי''ד ועקר דירתו משם לילי חמשה עשר ובא לכרך א''כ צריך הוא לקרותה עוד בט''ו מכיון שבא לשם בליל ט''ו הרי הוא בן כרך וזהו נתחייב כאן וכאן והא ל''ק אלא אם הוא בן כרך שעקר דירתו בליל י''ד ובא לעיר ביום ארבע עשר א''כ תאמר שנפטר מכאן ומכאן שהרי בכרך לא קרא וכבן עיר נמי לא הוי שלא בא לשם ליל ארבע עשר וא''כ זה לא יקרא כלל המגילה אתמהא אלא ודאי מסתברא שזה יקרא מיהת ביום י''ד ואע''פ שלא היה שם בלילי י''ד ולא תליא מילתא בלילי לחוד לעולם:
בן עיר. שקרא המגילה בי''ד ובא אח''כ לכרך בליל ט''ו מהו שיוציא הוא לבן כרך י''ח ויקרא לפניו. וקאמר דהאי מילתא ייבא כהדא דתנינן בספ''ג דר''ה כל שאינו חייב בדבר וכו' ומכיון שזה בן עיר לאו מחויב בדבר הוא שהרי כבר יצא י''ח בקריאה בזמנו בי''ד אינו יכול להוציא לבן כרך בט''ו:
הלכה: מֵאֵיכָן קוֹרֵא אָדָם אֶת הַמְּגִילָּה וְיוֹצֵא בָּהּ יְדֵי חוֹבָתוֹ. רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר. אֶת כּוּלָּהּ. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר. מֵאִישׁ יְהוּדִי. רִבִּי יוֹסֵה אוֹמֵר. מֵאַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה׃ רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר. מָאן דְּאָמַר כּוּלָּהּ. עַל כֵּ֕ן עַל כָּל דִּבְרֵ֖י הָאִיגֶּרֶת הַזֹּ֑את. מָאן דְּאָמַר. מֵאִישׁ יְהוּדִי. וּמָֽה רָא֣וּ עַל כָּ֔כָה. מָאן דְּאָמַר. מֵאַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה. וּמָ֥ה הִגִּי֭עַ אֲלֵיהֶֽם׃ רִבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. מָאן דְּאָמַר כּוּלָּהּ. וְכָל מַֽעֲשֵׂ֤ה תוֹקְפּוֹ וּגְב֣וּרָת֔וֹ. מָאן דְּאָמַר מֵאִישׁ יְהוּדִי. וּפָרָשַׁת֙ גְּדוּלַּת מָרְדֳּכַ֔י. וּמָאן דְּאָמַר מֵאַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה. אֲשֶׁ֥ר גִּדְּל֖וֹ הַמֶּ֑לֶךְ. רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן בְּשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. תּוֹקֶף. כָּל תּוֹקֶף. אֶת כָּל תּוֹקֶף. תּוֹקֶף זֶה תוֹקְפּוֹ שֶׁלְהָמָן. כָּל תּוֹקֶף זֶה תוֹקְפּוֹ שֶׁלְמָרְדֳּכַי. אֶת כָּל תּוֹקֶף זֶה תוֹקְפּוֹ שֶׁלְאַחַשְׁוֵרוֹשׁ. תַּנֵּי. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי אוֹמֵר. מִבַּלַּיְ֣לָה הַה֔וּא. מִמָּקוֹם שְׁהָֽיְתָה מַפַּלָּתוֹ שֶׁלְהָמָן מִשָּׁם הָֽיְתָה גְדוּלָּתוֹ שֶׁלְמָרְדֳּכַי.
Traduction
R. Abahou dit au nom de R. Eleazar: R. Meir prescrit de lire tout, selon ces mots (Est 9, 26): c’est pourquoi on appelle etc., selon ''toutes'' les paroles de cette lettre; R. Juda prescrit de commencer aux mots un juif, comme il est dit (ib.): d’après ce qui en était résulté (s’attachant au fait essentiel); enfin, le dernier dit de commencer aux mots après ces faits, prenant pour base les derniers mots du même verset: et ce qui leur était arrivé (il faut commencer au récit). R. Simon au nom de R. Josué b. Levi explique ainsi les 3 opinions: la 1re a pour base ces mots (ib. 10, 2): l’ensemble des exploits de sa force et de sa puissance; la 2e se fonde sur la suite (ib.) la description de l’élévation de Mardochée; la 3e sur ces mots (ib.) à laquelle le roi l’a promu. R. Yossé b. R. Aboun au nom de R. Josué b. Levi interprète les termes redondants de l’expression tout ce qui était requis (Est 9, 29), en 3 mots; le 1er terme s’appliquera au récit de ce qu’a fait Haman; le 2e aux faits de Mardochée; le 3e à ceux d’Assuérus. On a enseigné que R. Simon b. Yohaï dit: des mots en cette nuit (6, l) on déduit qu’à la place même où Haman fut déchu, Mardochée fut élevé au pouvoir.
Pnei Moshe non traduit
מ''ד מאיש יהודי. דכתיב ומה ראו על ככה מה ראה מרדכי דאיקני בהמן על ככה דשוי נפשיה ע''ז ומ''ד מאחר הדברים האלה גדל המלך וכו' ומה הגיע עליהם שנתקנא המן בכל היהודים:
וכל מעשה תקפו וגבורתו. ודריש לה על אחשורוש:
אשר גדלו המלך. וזה בא מחמת גדולות המן ומפלתו:
תוקף וכו'. ודריש ליה לכוליה דקרא וא''כ צריך לקרות כולה:
בֶּן עִיר מָהוּ שֶׁיּוֹצִיא בֶּן כַּרַךְ יְדֵי חוֹבָתוֹ. ייָבֹא כְהָדָא. כֹּל שֶׁאֵינוֹ חַייָב בַּדָּבָר אֵינוֹ מוֹצִיא אֶת הָרַבִּים יְדֵי חוֹבָתָן׃ בֶּן כַּרַךְ מָהוּ שֶׁיּוֹצִיא בֶּן עִיר יְדֵי חוֹבָתוֹ. ייָבֹא כְהָדָא. כֹּל שֶׁאֵינוֹ חַייָב בַּדָּבָר אֵינוֹ מוֹצִיא אֶת הָרַבִּים יְדֵי חוֹבָתָן׃ אוֹ ייָבֹה כָהִיא דְאָמַר רִבִּי חֶלְבּוֹ רַב חוּנָה בְשֵׁם רִבִּי חִייָה רַבָּה. הַכֹּל יוֹצְאִין בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר שֶׁהִיא זְמַן קְרִיאָתָהּ. רִבִּי יוּדָן בָּעֵי. [בֶּן עִיר שֶׁ]נָּתַן דַּעְתּוֹ לַעֲקוֹר דִּירָתוֹ לֵילֵי חֲמִשָּׁה עָשָׂר. לֹא מַתְנִיתָה הִיא. בֶּן עִיר שֶׁהָלַךְ. לִכְרַךְ. מַתְנִיתָה בְּשֶׁהָיָה בַכַּרַךְ. מַה צְרִיכָה לֵיהּ. בְּשֶׁהָיָה בָעִיר. אֶבָל מַפְרִשֵׁי יָמִים וְהוֹלְכֵי מִדְבָּרוֹת קוֹרְאִין כְּדַרְכָן בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר. אָמַר רִבִּי מָנָא. בְּעָתִיד לַחֲזוֹר לִמְקוֹמוֹ. אָמַר רִבִּי פִינְחָס. עַל כֵּ֞ן הַיְּהוּדִ֣ים הַפְּרָזִ֗ים. פָּרוּז הָיָה בְאוֹתָהּ שָׁעָה.
Traduction
En outre, un habitant de ville (qui doit lire le 14) peut-il remplir ce devoir pour un habitant de place forte (devant lire le 15)? On peut répondre à ce dernier point par ceci: celui qui n’est pas soumis à un devoir ne peut pas en dispenser d’autres. Mais, à l’inverse, l’habitant d’une place forte peut-il dispenser du devoir de cette lecture un habitant de ville (tenu au 14)? Lui appliquera-t-on aussi la règle générale précitée, qu’en n’étant pas soumis à un devoir on ne peut pas en dispenser d’autres? Ou dira-t-on qu’à son égard on adopte l’avis de R. Helbo, ou R. Houna au nom de R. Hiya le grand, qu’au besoin tous peuvent s’en acquitter le 14, qui est un jour légal de lecture? (question non résolue). R. Judan demanda: si l’habitant d’une ville s’est proposé de se déplacer la nuit du 15 pour être ce jour dans la place forte, se dirigera-t-il d’après son projet (et fêtera le 15), ou l’état actuel (où il est le 14) l’emporte-t-il? Mais, fut-il répliqué, la Mishna dit explicitement que si un habitant de ville va dans une place forte, il se réglera d’après cette dernière (cela ne souffre pas de doute). Il y a une distinction, fut-il observé: la Mishna parle d’un citadin qui se trouve dans une autre place, tandis que la question posée ici s’applique seulement à un projet de déplacement non effectué. Or, il est dit (102)Tossefta à ce, ch. 1.: ceux qui voyagent ou traversent des déserts, liront ce récit le 14 régulièrement; il en sera donc de même dans l’hypothèse posée par R. Judan. Ceci ne prouve rien, dit R. Mena, car il peut s’agir de gens qui rentreront plus tard dans leur ville simple (où c’est obligatoire le 14). On peut résoudre sa question, dit R. Pinhas, de ce qu’il est dit (Est 9, 19): c’est pourquoi les Juifs habitent la campagne; or, au moment où cet habitant formait le projet de se déplacer, il était dans une ville ouverte (et il devra lire le 14).
Pnei Moshe non traduit
בן כרך וכו'. אלא הא הוא דאיכא למיבעי אם בן כרך היה בעיר ביום י''ד אם יכול להוציא לבן העיר אי נימא דג''כ בכה''ג יבא כהדא כל שאינו חייב בדבר וכו' או דילמא דנימא דשאני הכא וכדר' חלבו וכו' דאמר לעיל בפ''ק הכל יוצאין בדיעבד בי''ד שהוא זמן קריאתה לכל ומכיון דמיהת בדיעבד יוצא הבן כרך בקריאת יום י''ד מחויב בדבר קרינן ביה לענין שיכול להוציא לבן העיר ואפי' לכתחלה ולא איפשיטא:
ר' יודן בעי מי שנתן דעתו לעקור דירתו. מהעיר ליל חמשה עשר ולילך לכרך אם א''צ לקרותה היום בי''ד בעוד שעדיין הוא שם מאחר שיקרא למחר בט''ו בכרך:
לא מתני' היא. ומאי קא מיבעיא ליה דהא תנינן בן עיר שהלך לכרך אם אינו עתיד לחזור למקומו קורא עמהן וקס''ד דזה נמי דיניה הכי שהרי עוקר דירתו מכאן ולבא לכרך ואינו עתיד לחזור למקומו. ומהדר ליה דלא דמיא להמתני' דהמתני' מיירי שהיה בכרך בזמן חובת קריאתם ותליא מילתא אם יתעכב שם או לא וכדמוקמינן לעיל אבל מה צריכה ומספקא ליה לר' יודן בכה''ג דקאמר כשהיה עדיין בעיר ביום י''ד מי אמרינן דאכתי לא נסתלק ממנו חובת קריאת יומו מכיון שהוא עדיין בעיר או דלמא הואיל ונתן דעתו לעקור דירתו מכאן ולבא לכרך בזמן חיוב קריאתם הרי הוא כבן כרך ובקריאת ט''ו עמהן יהא יוצא ידי חובתו:
אבל מפרשי ימים וכו'. תוספתא היא בפ''ק וכלומר דהדר בעי הש''ס למיפשט לבעיא דר' יודן מההוא דהתוספתא דלא יהא זה אלא כמפרשי ימים ואינו קבוע במקומו וקורין בי''ד וה''נ כן:
א''ר מנא. שאני התם דבעתיד לחזור למקומו איירי אבל הכא הרי דעתו לעקור מהעיר ואיכא למיבעי כדאמרן:
א''ר פנחס. מהכא איכא למיפשט להבעיא דר' יודן דכתיב על כן היהודים הפרזים וגו' והרי כתיב בתריה היושבים בערי הפרזות וכפל הלשון למה לי אלא ללמדינו דפרוז לשעה נקרא פרוז והרי זה פרוז היה באותה שעה ואע''פ שדעתו לעקור דירתו מכאן מיהת עדיין פרוז הוא:
רִבִּי בָּא רַב יִרְמְיָה בְשֵׁם רַב. הֲלָכָה כְרִבִּי מֵאִיר דְּהוּא אָמַר. כּוּלָּהּ. רִבִּי זְעוּרָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. בָּעֵירוּבִין וּבְתַעֲנִית צִיבּוּר נָהֲגוּ הַכֹּל כְּרִבִּי מֵאִיר. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. אַף בִּמְגִילַּת אֶסְתֵּר נָהֲגוּ הַכֹּל כְּרִבִּי מֵאִיר
Traduction
R. Aba ou R. Jérémie dit au nom de Rav que l’on adopte pour règle l’avis de R. Meir, qui prescrit de lire le texte entier. R. Zeira dit au nom de R. Yohanan (103)'''''' Cf. '(Eruvin 6, 5), (et 7, 11) (t. 4, pp. 263 et 278, avec notes); (Taanit 4, 1).'''''': pour la question de l’eruv (mélanges des distances) et celle du jeûne public, on se dirige toujours d’après l’avis de R. Méir; et de même, dit R. Jacob b. Aha au nom de R. Yohanan, on adopte l’avis de R. Méir au sujet de la lecture officielle du récit d’Esther.
Pnei Moshe non traduit
בעירובין ובתענית צבור וכו'. גרסי' להא לעיל רפ''ד דתענית וע''ש:
Meguilah
Daf 20b
משנה: הַכֹּל כְּשֵׁרִין לִקְרוֹת אֶת הַמְּגִילָּה חוּץ מֵחֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן. רִבִּי יְהוּדָה מַכְשִׁיר בְּקָטָן. אֵין קוֹרִין אֶת הַמְּגִילָּה וְלֹא מוֹלִין וְלֹא טוֹבְלִין וְלֹא מַזִּין. וְכֵן שׁוֹמֶרֶת יוֹם כְּנֶגֶד יוֹם לֹא תִטְבּוֹל עַד שֶׁתָּנֵץ הַחַמָּה. וְכוּלָּן שֶׁעָשׂוּ מִשֶּׁעָלָה עַמּוּד הַשַּׁחַר כָּשֵׁר׃
Traduction
Tous sont aptes à lire la Megila, sauf un sourd, ou un idiot, ou un enfant; R. Juda autorise l’enfant à cet effet. On ne lira la Megila, on ne circoncira, on ne prendra de bain légal, on ne fera l’aspersion purifiante, et de même la femme observant chaque jour son état de pureté (menstruata) ne se baignera qu’après le lever du soleil; cependant, tous ces actes sont valables s’ils ont été accomplis dès l’aurore.
Pnei Moshe non traduit
מתני' הכל כשרין לקרות את המגילה. הכל לאתויי נשים שאף הן היו באותו הנס:
חוץ מחרש. בגמרא מוקי לה כר' יוסי דפרק היה קורא דס''ל צריך להשמיע לאזניו:
ר' יהודה מכשיר בקטן. והוא שהגיע לחינוך ואין הלכה כר' יהודה:
מתני' אין קורין את המגילה. לקריאתה ביום אלא עד שתנץ החמה דכתיב והימים האלה נזכרי' ונעשים וגו' ובגמרא הכא יליף לה מקרא אחרינא:
וכן שומרת יום כנגד יום. בי''א יום שבין וסת נדה לוסת נדה והן נקראין ימי הזיבה שאם ראתה בהן יום אחד שומרת יום של מחרתו ואם לא תראה בו טובלת באותי יום עצמו ומשתנץ החמה ולא מקודם:
וכולן שעשו משעלה עמיד השחר כשר. בדיעבד דנפקא לן מקרא דנחמיה דכתיב ואנחנו עושים במלאכה מעלות השחר ועד צאת הכוכבים וכתיב והיה לנו הלילה למשמר והיום למלאכה אלמא מעלות השחר יממא הוי ולא אמרו דלכתחלה עד שתנץ החמה אלא כדי לצאת מספק לילה לפי שאין הכל בקיאין כשעולה עמוד השחר:
רִבִּי חֶלְבּוֹ רַב מַתָּנָה יוֹסֵי בַּר מָנִישָׁא בְשֵׁם רַב. בֵּין כְּמָאן דְּאָמַר. כּוּלָּהּ. בֵּין כְּמָאן דְּאָמַר. מֵאִישׁ יְהוּדִי. בֵּין כְּמָאן דְּאָמַר. מֵאַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה׃ וּבִלְּבַד מִסֵּפֶר שָׁלֵם. רִבִּי חֶלְבּוֹ רַב מַתָּנָה יוֹסֵי בַּר מָנִיישָׁא בְשֵׁם רַב. אִם הָֽיְתָה כְתוּבָה חוּמָשִׁין אֵין קוֹרְאִין בָּהּ בָּרַבִּים. אָמַר רִבִּי תַּנְחוּמָא. 20b מִפְּנֵי הַהֶדְיוֹטוֹת. עוּלָּא בִירִייָה רִבִּי לָֽעְזָר בְשֵׁם רִבִּי חֲנִינָה. רָגִיל צָרִיךְ לִקְרוֹתָהּ בַּלַּיְלָה וּלְשַׁנּוֹתָהּ בַּיּוֹם. הֲוִינָן סָֽבְרִין מֵימַר. לְשַׁנּוֹת מִשְׁנָתָהּ. אָמַר רִבִּי אַבָּא מָרִי בַּבְלָייָה. לְשַׁנּוֹת קִרְייָתָהּ.
Traduction
R. Helbo ou R. Matna Yossé b. Maneisha dit au nom de Rav: les 3 interlocuteurs de la Mishna s’accordent à exiger que le texte écrit servant à la lecture d’Esther devra être complet. Le même rabbi dit: si le texte d’Esther est écrit dans un recueil d’hagiographes comprenant les 5 rouleaux (104)(Ct (Rt Lament., Ecclésiaste, Esther. (non à part), on ne doit pas s’en servir pour la lecture publique (ce n’est pas assez spécial); car, dit R. Tanhouna, pour les gens ignorants idiwtai, on semblerait lire un texte quelconque. – Oula Birieh (ou de Berea?), ainsi que R. Eleazar, dit au nom de R. Hanina Raguil: il faut lire le récit d’Esther à la nuit et le répéter le jour. Les compagnons d’études avaient supposé qu’au jour il faut expliquer la Mishna relative à ce sujet; non, dit R. Aba Maré de Babylone, il faut répéter la lecture du texte biblique.
Pnei Moshe non traduit
ובלבד מספר שלם. דכ''ע מיהת צריך שתהא כתובה כולה:
אם היתה כתובה חומשין. בין הכתובים שהספרים שלהם היו כולן בגליון כס''ת:
מפני ההדיוטות. שיאמרו הרי היא כשאר הכתובים:
רגיל. כך שמו ר''ח רגיל:
לשנות קרייתה. אע''פ שקראה בלילה חוזר וקוראה ביום:
רִבִּי בֶּרֶכְיָה רִבִּי חֶלְבּוֹ עוּלָּא בִירִייָה רִבִּי לָֽעְזָר בְשֵׁם רִבִּי חֲנִינָה. עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהֵיעָשׂוֹת רֹאשׁ חוֹלָה לַצַּדִּיקִים לְעָתִיד לָבוֹא. מַה טַעַם. שִׁ֤יתוּ לִבְּכֶ֙ם ׀ לְֽחֵילָ֗ה. לְחוֹלָה כְתִיב. וְהַצַּדִּיקִים מַרְאִין אוֹתוֹ בְּאֶצְבַּע וְאוֹמְרִים. כִּ֤י זֶ֙ה ׀ אֱלֹהִ֣ים אֱ֭לֹהֵינוּ עוֹלָ֣ם וָעֶ֑ד ה֖וּא יְנַֽהֲגֵ֣נוּ עַלמֽוּת׃ עַלמֽוּת בַּעֲלִימוּת. [בִּזְרִיזוּת]. עַלמֽוּת. כְּאִילֵּין עֲלָמוֹת. תִּירְגֵּם עֲקִילַס. אַתַא נַסִייָא. עוֹלָם שֶׁאֵין בוֹ מָוֶת. וְהַצַּדִּיקִים מַרְאִין אוֹתוֹ בְּאֶצְבַּע וְאוֹמְרִים. כִּ֤י זֶ֙ה ׀ אֱלֹהִ֣ים אֱ֭לֹהֵינוּ עוֹלָ֣ם וָעֶ֑ד ה֖וּא יְנַֽהֲגֵ֣נוּ עַלמֽוּת׃ הוּא יְנַֽהֲגֵנוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה. הוּא יְנַֽהֲגֵנוּ לְעָתִיד לָבוֹא.
Traduction
R. Berakhia, ou R. Helbo, Oula Birieh, R. Eleazar au nom de R. Hanina dit (105)'''''' J., (Moed Qatan 3, 7) ( 83b); B., ib., 7a.'''''': à l’avenir, Dieu se mettra en tête de la danse joyeuse des justes dans le monde futur, selon ces mots (Ps 48, 14): dirigez votre esprit vers la danse (106)Littéral.: vers le rempart. C'est un jeu de mots sur le double sens de [232], danse et rempart.; et les justes le montreront du doigt, comme il est dit (ib. 5): voici Dieu, notre Dieu à tout jamais, il nous dirigera éternellement; le terme ‘almouth a le triple sens de caché, de rapide (dans sa course vertigineuse), d’alerte comme la jeunesse (107)Rabba à (Lv ch. 11.. La version d’Aquilas traduit ce mot par aqanasia (immortalité): un monde où il n’y a pas de mort (108)Le mot 'Almouth est lu ici (par permutation) [232].; et les justes, se le montrant du doigt, diront: voici Dieu, notre Dieu à tout jamais, il nous conduira éternellement, en ce monde et dans l’autre.
Pnei Moshe non traduit
ראש חולה לצדיקים. עושה להם מחול והוא בראש:
בזריזות. כאילין עלמות:
רִבִּי חֶלְבּוֹ רַב חָמָא בַּר גּוּרְיָא בְשֵׁם רַב חָמָא בַּר עוּקְבָּא בְשֵׁם רִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָה. מִשְׁפָּחָה֙ וּמִשְׁפָּחָ֔ה. מִיכָּן לְמִשְׁמְרוֹת כְּהוּנָּה וּלְוִיָּה שֶׁיְּהוּ בְטִילִין. אָמַר רִבִּי חֶלְבּוֹ. מִיכָּן לְבֵית הַווַעַד שֶׁיְּהֵא בָטֵל. שִׁמְעוֹן בַּר בָּא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. וְזִכְרָ֖ם לֹא יָס֥וּף מִזַּרְעָֽם׃ מִיכָּן שֶׁקָּֽבְעוּ לָהּ חֲכָמִים מַסֶּכֶת.
Traduction
R. Helbo ou R. Hama b. Gouria dit au nom de R. Hama b. Ouqba, au nom de R. Yossé b. Hanina: de la répétition du mot famille (9, 28), on conclut que même les sections sacerdotales et lévitiques interrompront le service du culte pour faire cette lecture; de même R. Helbo en conclut qu’on interrompt les études à cet effet. Simon b. Aba dit au nom de R. Yohanan: par le verset (ib.), leur souvenir ne disparaîtra pas de leur postérité, on trouve justifiée l’idée que les sages ont consacré à Esther un traité talmudique.
Pnei Moshe non traduit
שיהו בטלין. מעבודתן לשמוע מקרא מגילה:
לבית הוועד שיהא בטל. מתלמוד תורה לשמוע מקרא מגילה:
מכאן שקבעו לה חכמים מסכת. כמו סמכת שמכאן סמכו לומר שמבטלין ת''ת למקרא מגילה מדכתיב וזכרם לא יסוף מזרעם משמע לעולם אפי' מתעסקין בזכרון תלמוד תורה זכרם לא יסוף:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source